בבא מציעא – דף כ"ח עמוד ב'

by

תנו רבנן: "בראשונה כל מי שמצא אבידה היה מכריז עליה שלשה רגלים ואחר רגל אחרון שבעת ימים כדי שילך שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד.
משחרב בית המקדש שיבנה במהרה בימינו התקינו שיהו מכריזים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.
ומשרבו האנסים התקינו שיהו מודיעין לשכיניו ולמיודעיו ודיו".
מאי משרבו האנסין?
דאמרי אבידתא למלכא
[שאומרים אבידה למלך].
.
.
רבי אמי אשכח
[מצא] אודייא דדינרי [כלי מלא זהובים. רש"י]. חזייה ההוא ברנש דקא מירתת [ראהו אותו אדם שהוא מרתת. רבי אמי היה מרתת בפחד]. אמר ליה [אותו ברנש לרבי אמי] זיל שקול לנפשך [לך טול לעצמך] דלאו פרסאי אנן [שלא פרסיים אנו] דאמרי אבידתא למלכא.
.
.
תנו רבנן: "אבן טוען היתה בירושלים. כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם. זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה. וזו היא ששנינו [במסכת תענית (י"ט א') בחוני המעגל. רש"י] צאו וראו אם נמחת אבן הטוען [אם נכסת בגשמים, שגבהו הגשמים למעלה הימנו ויש גשמים יותר מדאי ואתפלל עליהם שילכו. רש"י]".
.
.
מתני' אמר את האבידה ולא אמר סימניה לא יתן לו.
והרמאי אע"פ שאמר סימניה לא יתן לו שנאמר
(דברים כב, ב) עד דרוש אחיך אותו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי.
.
.
(תוספות לעיל כ"ז ב': "דרשהו אם הוא רמאי מאי לאו בסימנין. ואם תאמר דבמתניתין (לקמן כ"ח ב') דריש מהאי קרא דלא יחזיר אף בסימנין?
ויש לומר דאסמכתא היא [הדרשא במשנה היא מדרבנן] כדקתני עלה בברייתא משרבו הרמאים התקינו, אבל הכא משמע ליה שהיא דרשה גמורה מדקאמר וכי תעלה על דעתך לומר כו'.
ועוד יש לומר דבמתניתין מיירי בידוע שהוא רמאי לכך צריך עדים אבל הכא מיירי בסתם בני אדם")
.
.
גמ' אתמר [נאמר] רב יהודה אמר אבידתא מכריז [אם מצא גלימה מכריז אבידה מצאתי והבעלים בא ואומר גלימה אבדתי ואלה סימניה]. ורב נחמן אמר גלימא מכריז.
רב יהודה אמר אבידתא מכריז, דאי
[שאם] אמרת גלימא מכריז חיישינן לרמאי. [חיישינן לרמאי – שמא שמע האובד מתאונן בין שכיניו טליתי נאבדה וזה יודע את סימניה וכשישמע את מוצאה מכריז טלית מצאתי יקום ויתן סימניה. הלכך אבידתא מכריז ואינו נותן לב לומר טלית זו אבדתי ואלו סימניה. רש"י]
רב נחמן אמר גלימא מכריז, לרמאי לא חיישינן, דאם כן אין לדבר סוף. [אין לדבר סוף – דהשתא נמי מסיק אדעתיה [שעכשיו גם מעלה על דעתו] ואמר אם טלית היא שמצאת אלו סימניה. רש"י]

תנן: "אמר את האבידה ולא אמר את סימניה הרי זה לא יתן לו".
אי
[אם] אמרת בשלמא אבידתא מכריז הא קא משמע לן אע"ג דאמר גלימא כי לא אמר [כאשר לא אמר] סימנין לא מהדרינן ליה. [לא מחזירים לו. ואע"פ שיש בזה במקצת סימן שהמכריז הכריז אבידה סתם והוא ידע שמצא גלימה. רש"י: אי אמרת בשלמא אבידתא מכריז – ולא מזכיר שם החפץ אצטריך תנא לאשמועינן דאע"ג דאמר האי טלית אבדתי צריך ליתן סימנין]
אלא אי אמרת גלימא מכריז, אמר איהו [הוא] גלימא ואמר איהו גלימא, צריכא למימר כי לא אמר סימנין לא מהדרינן ליה?
אמר רב ספרא לעולם גלימא מכריז, אמר איהו גלימא ואמר איהו סימנין, ומאי לא אמר את סימניה, לא אמר סימנין מובהקין דידה
[שלה].
.
.
(הכוונה לא לסימנים מובהקים לגמרי שהם לכל הדעות מועילים לדאורייתא ועל פחות מובהקים מהם הסתפקו אם מועילים מדאורייתא או מדרבנן ומכל מקום הם מועילים לדינא. אלא כאן הכוונה למובהקים אבל לא לגמרי שהם גם כן מועילים ועליהם היה הספק אם מדאורייתא או מדרבנן. ופחות מהם אינם מועילים לא מדאורייתא ולא מדרבנן ולזה קורא כאן אינם מובהקים. וכן מבואר בתוספות לעיל כ"ז ב' דיבור המתחיל "ואנא".
וכן הוא לשון הרשב"א:
האי דאמרינן מאי לא אמר סימניה, דלא אמר סימן מובהק דידיה. לא סימן מובהק ממש קאמר, דהא מהדרין אבדה בסימנים כל דהו, אלא לאפוקי חיורי וסומקי אי נמי ארוך וגוץ קאמר. דהוו להו סימנים גרועים טפי דלא סמכינן עלייהו כלל, ואפילו למאן דאמר סימנים דאורייתא כדאיתא לעיל (עמוד א')"
.
.
"והרמאי אע"פ שאמר את סימניה הרי זה לא יתן לו".

תנו רבנן: "בראשונה כל מי שאבדה לו אבידה היה נותן סימנין ונוטלה.
משרבו הרמאין התקינו שיהו אומרים לו צא והבא עדים דלאו רמאי את וטול".

כי הא דאבוה דרב פפא אירכס ליה חמרא ואשכחוה [אבד לו חמור ומצאוהו]. אתא לקמיה [בא לפני] דרבה בר רב הונא. אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול [לך הבא עדים שלא רמאי אתה וטול].
אזל אייתי סהדי
[הלך הביא עדים].
אמר להו ידעיתון ביה דרמאי הוא?
אמרו ליה אין.
[כן. רש"י: כסבורין שאמר להן ידעיתון ביה דלאו רמאי הוא שכך היה לו לשואלן]
אמר להו אנא [אני] רמאה אנא?
אמרו ליה אנן לאו רמאי את קאמרינן.
אמר רבה בר רב הונא מסתברא לא מייתי איניש חובתא לנפשיה
. [לא מביא אדם חובה לעצמו. רש"י: מסתברא – שזה היה דעתן מתחילה ואין כאן משום מגיד וחוזר ומגיד [מהלכות עדות שאחרי שאמרו עדותן אינם יכולים לחזור ולהגיד שלא היה כך אלא אחרת].
לא מייתי איניש חובה לנפשיה – וכשהביאן לבית דין בטוח היה שלא יעידו חובתו]
.
.
מתני' כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל [כל דבר שעושה ואוכל – אם אבידה זו דבר שיכולין להאכילו את שכר מעשיו כגון שור וחמור יעשה ויאכל, ולא ימכור אותו המוצא אם שהו בעליו מלדרשו, שכל אדם נוח לו בבהמתו שהכירה בו כבר ולימדה לרצונו. רש"י].
ודבר שאין עושה ואוכל ימכר שנאמר
(דברים כב, ב) והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו. [ראה היאך תשיבנו לו – שלא תאכילנו חצי דמיו שאם כן אין זו השבה. רש"י. מהרש"א: ושלא יאכיל עגל לעגלים דקאמר בגמרא [בסוף עמוד זה] לאו דוקא דמי אותו עגל אלא אפילו דמי עגל אחר השוה חצי דמיו של זה]
מה יהא בדמים? רבי טרפון אומר ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו חייב באחריותן. [לפיכך – מפרש בגמרא. רש"י]
רבי עקיבא אומר לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו אין חייב באחריותן.
.
.
גמ' ולעולם? [וכי עד עולם זקוק זה לטפל בטורח שמירה. רש"י]
אמר רב נחמן אמר שמואל עד י"ב חדש.
תניא נמי הכי
[גם כך]: "כל דבר שעושה ואוכל כגון פרה וחמור מטפל בהן עד י"ב חדש. מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן. [שם דמיהן – מוכרן ומניח הדמים אצלו. רש"י]
עגלים וסייחין מטפל בהן שלשה חדשים מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן. [עגלים וסייחין – דקין שאין עושין מלאכה. רש"י]
אווזין ותרנגולין מטפל בהם שלשים יום מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן". [תרנגולין – זכרים שאין מטילין בצים. רש"י]

אמר רב נחמן בר יצחק תרנגולת כבהמה גסה. [שעושה ואוכלת ומטפל בה י"ב חדש דיכול להאכילה דמי בצים. רש"י]
תניא נמי הכי: "תרנגולת ובהמה גסה מטפל בהן שנים עשר חודש מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן.
עגלים וסייחין מטפל בהן ל' יום מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן.
אווזין ותרנגולין וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו מטפל בהן שלשה ימים מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן".

קשיא עגלים וסייחין אעגלים וסייחין [על עגלים וסייחים], אווזין ותרנגולין אאווזין ותרנגולין?
עגלים וסייחין אעגלים וסייחין לא קשיא, הא דרעיא והא דפטומא.
[הא דרעיא הא דפטומא – הא דקתני שלשה חדשים בארץ מרעה ובזמן הדשאים שאין טיפולו מרובה. והא דקתני ל' יום בזמן שאין מרעה וצריך לפטמה על אבוסה ממה שבבית שדמיה יקרים. רש"י]
אווזין ותרנגולין אאווזין ותרנגולין נמי [גם] לא קשיא הא ברברבי [בגדולים. רש"י: אוכלין הרבה הלכך ג' ימים דהא אוקימנא בזכרים], הא בזוטרי [בקטנים].

.

.

"ושאינו עושה ואוכל". [ודבר שאין עושה ואוכל ימכר]

תנו רבנן: ""והשבותו לו" – ראה היאך תשיבנו לו. שלא יאכיל עגל לעגלים [שלא יאכיל עגל לעגלים – מן העגלים שנמצא לא יאכיל לו דמי עגל. רש"י], וסיח לסייחין, אווזא לאווזין, ותרנגול לתרנגולין.


%d בלוגרים אהבו את זה: